ומעבר לפינה (הצפונית של טורקיה) – הקצ'קר
הנסיעה הלילית משדה התעופה לבית המלון הקטן, לא הסגירה שום פרט לגבי המקום שאליו הגענו באישון לילה. המסתורין שאפף את נסיעת הבכורה שלנו באזור, התפוגג כלא היה, ברגע שהדפתי את תריסי העץ, אל מול הבוקר שעלה. המראה הראשון שנגלה לעיניי, היה של קרני שמש ראשונות, שהשתחלו לתוך היער הסבוך, ונצבעו בגווני תכלת מעושנים, תודות לשמש שהפציעה מעבר לרכסים. הטבע, ניצב שם שותק וגאה, מגלה ומסתיר, מזמין ומפתה.
ככה התחיל הרומן שלי עם הקצ'קר, שמהר מאוד הוכיח לי בצניעות כמעט מתנצלת, שלא בכדי הוא הוכתר כאחד מעשרת הטרקים הטובים ויפים בעולם. לטובת מי שלא נולד עם מקל הליכה ביד נבהיר כבר עכשיו, שאנחנו לא מדברים על חבל נידח בנפאל ואפילו לא על אזור נישכח בצפונה של הודו.
קצת קשה להאמין, אבל הקצ'קר, פנינה אמיתית בכל קנה מידה עולמי, מסתתר בסך הכל במרחק של כשעתיים טיסה מישראל, בחלק הצפון מזרחי של טורקיה. אחרי שחוזרים משם, מבינים שאלוהים כנראה טעה בניווט, והארץ המובטחת, נושקת בכלל לחופו של הים השחור.
אז אחרי שהבנו והפנמנו שטורקיה היא הרבה יותר ממבחר אינסופי של קלאבים "הכל כלול", הגיע הזמן להצפין קצת מאנטליה ולעלות צפונה – אל עבר הקצ'קר – המהווה תשובה מושלמת עבור חובבי טבע (תירגעו, לא חייבים להיות מטייבי לכת, יש גם אופציה ממונעת).
רכס הקצ'קר הוא בעצם החלק המזרחי של הרי הפונטוס, המתנשאים בצפונה של טורקיה, משתפלים אל עבר הים השחור, בפינתו הדרום מזרחית, הגובלת עם גרוזיה (או גאורגיה בשמה הפוליטיקלי קורט).
פיסגתו של ה"קאצ'קר דהי", שפרושו הר קאצ'קר, מתנשאת לגובה של 3937 מטרים ועל שמו נקרא כל הרכס.
הטיול בקצ'קר, ולא משנה אם בחרתם בטרק רגלי, מסע ג'יפים, או בטיול בטרנזיטים, מציע מבחר נופים משתנים, בשילוב של כפרים אותנטיים, שנשכחו אי שם במאה שעברה.
רוחות ולחות גבוהה, המגיעות מצפונו של הים השחור, מורידות באזור כמות אדירה של גשמים, על המדרונות הצפונים של הרכס, המשתפלים עד לשפתו של הים השחור. בזכות כמות משקעים של כ-2000 מ"מ בשנה, יהיה לכם לא רק שימוש בטוח במעילי גשם גם באמצע הקיץ, אלא בעיקר ירוק בעיניים. כל מסלול שתבחרו יחלוף על פני יערות עד, יערות גשם, ואלפי זני פרחים המכסים את פני השטח לאורך כל השנה. המפורסמים בפרחי הקצ'קר הם שיחי ה"רודודנדרון" המכסים את שולי יערות האשוח בגוונים של ורוד ואת הפסגות הגבוהות בגוונים של לבן. אלו מהווים מסגרת למרבדי פריחה צבעוניים המשתנים במהלך עונות השנה. בתוך יערות הגשם ניתן לאסוף תותי שדה קטנים, הצומחים פרא בין השיחים והעצים.
כרי מרעה שצובעים את הרקע בירוק עד, נושקים למטעי תה הפזורים כמעט לאורך כל המדרונות הצפוניים של הרכס. בשעה שמדרונות אלו מציעים את הצבע הירוק על שלל גווניו, תודות לכמות המשקעים האדירה והשלגים המעטרים את הפסגות גם בימי הקיץ, הרי שהחלק הדרומי של ההרים סובל מאפקט "צל הגשם" – שבו הגשם נעצר ברכס הגבוה, וכך המדרונות הדרומיים, נותרים ברובם הגדול חשופים ועירומים, עם נוף מדברי. אל דאגה, גם כאן יש מובלעות ירוקות בזכות נהרות שוצפים החוצים את הרכס, דוגמת נהר הצ'ורו.
וזהו חלק מהקסם של הקצ'קר. מה שבטיול אחר דורש ממך מעבר של מדינות, או עונות, במרחק של שעות טיסה, מוצג על רכס אחד בו זמנית. כאשר נוסעים מהכיוון הצפוני של הקצ'קר המושלג והירוק אל עבר הצד הדרומי, חוצים תוך דקות אל עבר הנוף הצחיח, שבו יש כמות משקעים שנתית של כ-300 מ"מ בסך הכל.
אחד מכינויי החיבה שדבקו בקצ'קר הוא "ארץ האגמים" בזכות מבחר אינסופי של אגמים אלפיניים, השתולים בין הרכסים, בוהקים בגווני טורקיז, מנצנצים כמו אלפי עיניים כחולות לאורך כל הרכס.
עיקר התושבים הגרים בקצ'קר, הם בני ה"המשיין", שבט קווקזי עתיק שהיה שייך לנצרות, ואנשיו התאסלמו באזור לפני כ-150 שנים. כיום גרים באזור כ-15 אלף מבני שבט ההמשיין, רובם גרים בכפר הגדול ביותר באזור, צ'מליהימשיין, השוכן למרגלות נהר פירטינה.
לאורך כל המסלול ניתן לפגוש את האוכלוסייה המקומית, וליהנות מהכנסת אורחים מאוד לבבית וחמה. הביקור בכפרים מעיד על כך שהקדמה נעצרה איפה שהו בתחילה העלייה מחופי הים השחור אל עבר הרכס עצמו. כך גם שוויון ההזדמנויות. את הפמיניזם תשאירו בארץ ואם אתן נשים, פשוט תודו לאלוהים שלא נולדתן בקצ'קר. אחרי כמה מפגשים עם האוכלוסייה המקומית מתבהרת התמונה הפשוטה להפליא: הנשים עושות הכל. הן חוטבות, הן סוחבות על הגב (ולא משנה אם מדובר בעלי תה יבשים, עצים להסקה או כל עצם אחר גם אם הוא שוקל עשרות קילוגרמים) הן מכבסות, הן מבשלות, הן מגדלות את הילדים והן אלו שימשיכו לעלות ברגל אחרי שתעצרו להן טרמפ. הגברים יעלו על הג'יפ שלכם בשמחה, יודו לכן בחיוך רחב ואפילו לא יציעו לנשים לקחת מהן את החבילות אל הרכב. התפקיד של הגברים זה בעיקר לחייך, להיות נורא נחמדים לתיירים, לשחק שש בש ולעשן. אה, הם גם מוכנים להצטלם בחינם.
בזכותו של נהר הצ'ורו שזורם לאורך 438 קילומטרים, וחוצה את הקצ'קר בדרכו אל הים השחור, אפשר לחוות באזור גם שייט רפטינג סוער במיוחד או שייט קייקים אתגרי. הנהר המדהים, מאכלס מדי שנה תחרויות עולמיות בשייט אתגרי, תודות למהירות זרימת המים ולעובדה שהמים שלו לא קרים מדי יחסית לנהרות רפטינג אחרים בעולם.
שתי פנינים נוספות שמסתתרות בכל מסלול בקצ'קר הן מצודת זילקלה, ששתולה בלב הרכסים, כשגשרי עץ תלויים ומאוד ארוכים מובילים אליה ומנזר סומלה עוצר הנשימה. המנזר שנבנה במקום בלתי אפשרי, ניראה ממש כמו מדף היוצא מדופן ההר התלול. האגדה מספרת, שמריה הקדושה התגלתה בחלום לנזיר ברנבאס, שחי במאה הרביעית לספירה, והורתה לו לחפש מערה עם מעיין, שבה תוקם כנסייה ובה ישמרו את האיקונין שלה. ברנבאס, מצא את המקום וביחד עם אחיינו סופרוניוס, הם ייסדו את הכנסייה בגובה של כ-1,200 מטר מעל פני הים. לאחר ייסוד הכנסייה נבנה המנזר, שהיה מוקד עלייה לרגל, ובשיאו חיו בו כ-1,500 נזירים. המנזר, שנבנה בגובה של 270 מטרים מעל לערוץ הנחל שמתחתיו, היה מאוכלס בנזירים אורתודוכסים וננטש עם הקמת הרפובליקה הטורקית בשנת 1923. מי שסובל מעודף מרץ יכול לטפס אליו ברגל, בשביל מפותל ותלול שחוצה את היער. חלקים מהמנזר הושחתו במהלך השנים אולם פרט לנוף ולמיקום המדהים, ניתן עדין להתרשם מלא מעט פרסקות (ציורי קיר) מרהיבים שנותרו במקום.
את הביקור בקצ'קר ניתן להתחיל או לסיים בעיירת הנופש איידר. ההמלצה שלנו היא, תשמרו את איידר לקינוח, וזה יהיה אחלה פינוק לכפות הרגליים (אם עשיתם טרק), או סתם תמונת פרידה מושלמת, אם עברתם את הטיול בתוך ג'יפ. איידר היא התשובה הטורקית לכל עיירות המרפא השוויצריות. המקום יכול היה להשתלב בקלות בכל אחד מהפרסומים של לשכת התיירות השוויצרית. בנוסף לגבעות ירוקות המשתפלות על הרקע של הנוף האלפיני, יש באיידר מבחר של מעיינות חמים ובריכות טרמומינרליות. המקום מושך אליו גם תיירות פנים רבה ולכן תמצאו בו את כל סוגי האירוח האפשריים, מבתי כפריים, דרך אכסניות, צימרים ציוריים ויפים ועד למלונות פאר.
לא מעט צעירים מישראל גילו את הקצ'קר בשנים האחרונות והם ממירים את הטיול הגדול במזרח, לטובת חודש טרק בקצ'קר. באיידר, יש לכם סיכוי לא רע לפגוש עוד ישראלים.
מהאביב ועד סוף הסתיו, זו עונת הטיולים באזור, שכן מנובמבר הטמפרטורות מתחילות לצנוח והאזור עוטה על עצמו כסות לבנה של שלג.