מסע בשרידיה של אטלנטיס (אולי)

סיפורו של סנטוריני, אחד האיים היוונים היפים בעולם, מתחיל לפני כ-3500 שנים, עם אחת ההתפרצויות הוולקניות האדירות ביותר בהיסטוריה. האי, הנמצא צפונית לכרתים, נחשב לחלק מקבוצת האיים הקיקלדים בים האגאי, ניקרא באותם ימים, טרה. בשנת 1450 לפני הספירה, התפרץ הר הגעש שבמרכז טרה ובמשך קרוב ליומיים, לא הפסיק לפלוט מתוך הלוע הגועשת שלו, סלעי לבה רותחת, בעוצמה שגורמת לפיצוץ האטומי בהירושימה להדמות לנפץ פורימי חביב. ענן שחור נחת על האזור כולו, ולאחר שההר התרוקן כולו מן הלבה, הוא שקע במצולות. השקיעה הדרמטית הזאת, גררה אחריה גלי צונאמי הרסניים, שהגיעו עד לגובה של 60 מטרים והרסו את כל מה שניקרה בדרכם. גלי הצונאמי האלו קברו עימם את התרבות המינואית המפוארת ששלטה באותם ימים באזור. לא מעט חוקרים סוברים כי ליבה של טרה ששקע במצולות, הוא הוא אטלנטיס, האי האבוד ששקע במצולות, שהוזכר בכתביו של אפלטון. כך או כך, התוצאה היא, שאטלנטיס הפכה לאגדת האי שנעלם במצולות, טרה הפכה לסנטוריני, ומה שפעם היה אי שלם בים האגאי, הפך לרצף טבעתי מקוטע של פיסות איים, שמושכים אליהם מדי שנה לא פחות ממיליון ומאתיים אלף תיירים.
החדשות הטובות באמת הן, שביולי אוגוסט יופעלו טיסות ישירות לסנטוריני, מדי יום שישי, מה שהופך את האי הקסום הזה להרבה יותר נגיש וקרוב לישראל.
13 אלף ו-600 תושבים גרים בסנטוריני, ב-13 כפרים שונים הפזורים לאורך 76 קמ"ר. תודות להתפרצות הגעשית ההיא, קיבל סנטוריני את צורתו הנוכחית, מעין בננה מאוד עקומה. לאורכו האחד של האי משתרע רצף של חופים (תשכחו מחול, אנחנו ביוון), שם מרוכזים עיקר בתי המלון והאטרקציות התיירותיות, ואילו צידו השני, שממנו ניתק בעבר "ליבו" של האי, נותר כמצוק תלול ומרשים הצופה אל עבר פיסות האיים השכנים. במדרון המצוקים האלו, מנוקדים בתי הכפריים, כנקודות הבוהקות בלובן מסנוור נוכח הכחול, שצובע את האופק מקצה לקצה. תוסיפו לזה חלונות כחולים, עיטורים של בוגנוויליות סגולות וכוסית אוזו, ותקבלו את אחת השקיעות המרהיבות בעולם.
בשל העובדה שסנטוריני הוא בעצם שריד להר געש, האדמה הוולקנית סלעית ורוב הנוף הוא חום. בשנת 1956 פקדה את האי רעידת האדמה האחרונה ומחצית מ-17 אלף התושבים שגרו אז באי, עזבו אותו. בעקבות אותה רעידת אדמה, וניסיון העבר המר, למדו תושבי סנטוריני לנצל את פני הקרקע ולתעל אותם לצרכיהם. הם החלו לחצוב את בתיהם בתוך הסלע, עם תקרות קמורות כאשר הפתחים הם בצורה של קשתות, כך שעיקר העומס הוא בצידי הפתח. בצורה כזאת, תושבי האי הפכו למוגנים בפני רעידות האדמה וההתפרצויות הגעשיות. יתרה מכך, בימי הקיץ החמים מאוד, נותרו החללים החצובים קרירים ונעימים. וביוון כמו ביוון, התיירות מנצלת את הטבע שאלוהים העניק לה ברוב חסדיו, ולא הורסת אותו. היא פשוט משתלבת בתוכו. כך, גם בתי המלון המיוחדים של סנטוריני, חצובים בשיפולי המצוקים והסלעים, כששבילי המדרגות מתפתלים לרוחבו של הרכס כמו נחש ארוך.
בצידו השני של האי, נושקים בתי מלון קטנים לרצועת החוף הארוכה המנוקדת באלפי מיטות שיזוף מעץ, כריות לבנות, מחצלות וזולות רביצה, שבאזורים מסוימים מאוד מזכירים את האווירה המיוחדת המאפיינת את חופי סיני. אז נכון שחייבים לוותר על חול לבן ורך, אולם אוכל יווני משובח, הרגשת ביטחון וחמימות התושבים המארחים, בתוספת של כוסית אוזו קטנה, מיד מפצים על כך.
עיר הבירה של סנטוריני היא פירה ולאורכו של החוף תמצאו את קמרי, פריסה ומנוליטוס (כן, בדיוק כמו השם של הגלידה). אבל עם כל הכבוד לחוף ים ולכמויות השאנטי שהוא מספק, אין בכלל ספק שהיהלום של סנטוריני נמצא בכלל בצידו השני של האי, תלוי מעל המצוק התלול, צופה אל עבר האיים השכנים וליבו של האי שנעלם במצולות. אי-יה (מבטאים בדיוק כמו חמור), הוא כפר כל כך תיירותי, כל כך מקסים, כל כך ציורי וכל כך מדויק בכל מה שהוא מציע, שממש בא לך להרים טלפון למשפחה ולהודיע לה על שינוי כתובת לצמיתות. ואם כבר מדברים על כתובות, קחו בחשבון שסנטוריני הוא אי כל כך אינטימי, שהרחובות בו נטולי שמות או מספרים. מצד שני, אם תלכו בו לאיבוד זה אומר שרק תיהנו יותר.
ואם כבר מדברים על ענייני הגירה, אז כדאי אולי להתעכב מעט על הפרנסה. רוב התושבים באי מתפרנסים כמובן ממתן שירותי תיירות שונים וחלק קטן עוסק בחקלאות כאשר הגידול העיקרי שבזכותו תראו קצת ירוק בעיניים, הוא כרמים לייצור יין. האי הקטן הזה מאכלס לא פחות מ-11 יקבים שמצליחים להפיק יין לבן מצוין שעונה לשם, ניקטרי ויין קינוח מופלא (שממש שווה להתאמץ לארוז אותו בתוך המזוודה) בשם וינסנטו. בגלל המבנה הטופוגרפי והרוחות העזות שעולות מדי פעם מן הים, גידול הגפנים בסנטוריני נעשה בשיטה שטוחה ולא בהדלייה. הגפנים מסובבות על הקרקע בצורת עיגול כך שהפרי מונח בחלק הפנימי, מוגן ממפגעי מזג האוויר. זה אומר שצריך גב חזק במיוחד כדי לבצור את הענבים, אבל זו באמת בעיה של מי שמייצר שם את היין. גידול נוסף שמגיע מהר מאוד לדוכנים הוא פיסטוק חלבי, בהיר ומוארך, מאוד טרי. באי-יה הסוחרים החביבים עומדים ברחוב ומציעים לעוברים ולשבים לטעום מהפיסטוק. תעשו לעצמכם טובה, תיפרדו מ-10 יורו לשקית ענקית ותקנו לעצמכם פיסטוק מתוצרת מקומית. במחשבה שנייה, כדאי לקנות כמה שקיות, כי רובן יחוסלו עוד לפני שתצליחו להגיע הביתה עם המזכרות למשפחה. מלבד פיסטוקים, את שאר המזכרות התיירותיות, מצדפים, ועד למפות תחרה וחולצות טריקו, כדאי שתקנו באחת הערים הגדולות יותר, רצוי בקמרי, שם המחירים מעט זולים יותר.
מלבד יקבים שפתוחים לסיורים, תמצאו באי 360 כנסיות וחמש טירות שנבנות בימי הביניים כהגנה על תושבי האי, בפני התקפות של שודדי ים ופיראטים שונים. באי יש גם מוזיאון קטן ונחמד ששווה ביקור, המציג את חלק מסיפורה של התרבות המינואית הענפה שנכחדה בעקבות ההתפרצות הגעשית והצונאמי שבא בעקבותיה, לפני כ-3500 שנים.
לסנטוריני, בדומה ליוון כולו, יש את הקצב שלה. זה מזכיר במעט את "זמן סיני", רק פחות מעצבן. הכל קורה לאט, מתוך כבוד לזמן, לאנשים, לסביבה או לאירוע עצמו. זה כולל גם את הגשת האוכל במסעדות. אם תבחרו במזטים ובמנות מקומיות, יש להניח שלא תפלו בסנטוריני. בנוסף לסלט יווני, עלי גפן, צ'זיקי וזיתי קלאמטה שחורים ובשרניים, המטבח האופייני לאי מציג מחית מופלאה של עדשים צהובות, סלט חצילים שהשום פוזר בו ביד נדיבה במיוחד, עגבניות ממולאות ולביבות של עגבניות מטוגנות.
אפשר לבחור בתחבורה ציבורית מאוד זולה, יורו לכל נסיעה, אבל צריך בשביל זה סבלנות. הכבישים המעטים באי מאוד מפותלים ויפים, קל להתמצא במקום ודי קשה ללכת לאיבוד. אפשר לשכור קטנועים, מכוניות סמארט קטנות עם גג נפתח, מכוניות באגי פתוחות, טרקטורונים ואפילו אופנועים כבדים.
מדי יום יוצאים מהאי סיורים אל האיים הסמוכים, ביאכטות וסירות מפרש שונות. יש סיורים שמקיפים את שרשרת האיים, או סיור לנ-אה-קמני, הר געש שעדין פעיל, הנמצא ממש מול מצוקיה התלולים של סנטוריני. השייט הינו קצר ואז יורדים אל האי השכן לסיור רגלי של כשעתיים. מכיוון שההר עדין פעיל, האדמה מאוד חמה (כ-85 מעלות צלזיוס) מה שאומר שכדאי להצטייד בנעלי הליכה נוחות וטובות. שביל מסודר הכולל הסברים מפורטים על האירועים הגיאולוגיים שעברו על האזור, מתפתל לאורכו של האי. ההליכה כוללת גם לא מעט עליות ולכן חשוב לקחת כובע, מים ולצאת לדרך רק אם אתם חובבי הליכה בטבע. לאחר שמוציאים לא מעט קלוריות בטיפוס על נ-אה-קמני, הסירה מפליגה אל עבר נביעות מים חמים שגם הם נוצרו באדיבותו של הר הגעש שהתפרץ. קופצים מהסיפון, שוחים כ-40 מטרים במי הים הקרירים ומגיעים למים הרדודים לאורך החוף, שם נהנים מזרמים חמים הבוקעים מהקרקע.
רוב בתי המלון בסנטוריני מחזיקים בין אנשי הצוות שלהם גם צבאי במשרה מלאה, שמדי יום עובר וצובע את הקירות בלבן בוהק. הסיבה שרוב היוונים עד היום מתעקשים על קירות לבנים ומשקופים ותריסים כחולים, נעוצה אי שם בסכסוך עתיק יומין שהיה להם עם שכניהם הפולשים, הטורקים. כאשר יוון נכבשה על ידי הטורקים, החלו התושבים היוונים לצבוע את התריסים בכחול, שבלט על רקע הקירות הלבנים של הבתים, כאות וזיכרון לנאמנות המוחלטת שלהם לדגל היווני, שכזכור הוא בצבעי כחול-לבן.
סנטוריני הוא אחד היעדים האהובים על התיירים האמריקאים, ובזכות מיקום מושלם, בתי מלון מפנקים ושקיעות מרהיבות, הוא הפך לאחד היעדים המבוקשים בעולם לחתונות ולחופשות ירח דבש. החתונות של תושבי סנטוריני הן סיפור בפני עצמו הנמשך לא פחות מארבעה ימים רצופים. יום לפני החתונה בני המשפחה מכינים לזוג הצעיר את מיטת הכלולות עליה נהוג לזרוק תינוק זכר או ילד קטן והרבה אורז, למזל טוב, שגם הזוג המתחתן יביא בן זכר והרבה פרנסה. הטקס עצמו נערך למחרת בכנסיה כאשר בני הזוג המלווים על ידי בני משפחה ומכרים הולכים לכנסיה ברגל, ברחובות העיר והעוברים ושבים מוזמנים אגב צעידה זו, להצטרף אל החגיגה בכנסיה. בערב החתונה נערכת סעודה עם מוסיקה רועשת הנמשכת בדרך כלל עד 8 בבוקר שלמחרת. אז בני הזוג יכולים לעזוב ולצאת לדרכם לירח דבש. אבל זה לא אומר שהחגיגה תמה. באותו יום הורי הכלה פותחים עוד שולחן עבור האורחים והורי החתן וממשיכים לחגוג עד למחרת, אז מגיע תורם של הורי החתן לגמול להם בארוחה נוספת, שחותמת 4 ימים של אוכל שתייה יין והרבה מוסיקה יוונית.
רוב הסיכויים ששבוע בסנטוריני יותיר אתכם עם טעם של עוד. אם אתם שייכים לזן ההיפראקטיבי שחייב לגמוע מרחקים, אתם מוזמנים לשלב גם את האי השכן כרתים, הנמצא בסך הכל במרחק כשעה וחצי שייט ברחפת מודרנית ונוחה.